שלוש השנים האחרונות שינו את נקודת הפתיחה של תלמידים בישראל.גם כשהשגרה חוזרת, אצל תלמידים רבים הגוף נשאר בדריכות.

התוכנית משתלבת בשגרת הבוקר של הכיתה, ללא תוספת שעות למערכת השעות, והתרגול מותאם לכל תלמיד לפי האופן שבו הגוף שלו מגיב.

• חמישה מפגשים לאורך כחודשיים. המפגשים מתקיימים בבית הספר, ומלווים את הכיתה משלב הכניסה לתהליך ועד להטמעה שלו בשגרה.
• מודדים. אצבע על החיישן למשך כדקה, פעמיים עד שלוש בשבוע. תלמיד אחד בכל פעם, בשעות שמתאמים עם בית הספר.
• מתרגלים. חמש עד עשר דקות בתחילת הבוקר. לעיתים הכיתה כולה מתרגלת יחד, ולעיתים כל תלמיד מתרגל את התרגיל המתאים לו.
• מודדים שוב ומתאימים. המערכת מחברת בין המדידות, מזהה כיצד הגוף של התלמיד הגיב לתרגול, ומעדכנת את תוכנית הוויסות האישית שלו.
• שלוש הדרכות לצוות. לפני תחילת התוכנית, באמצע ובסיום, למחנכות ולכל איש צוות נוסף שבית הספר בוחר לשלב.
• ביצוע המדידה. את המדידה מבצעת אשת צוות שלומדת את השיטה בהדרכה הראשונה, ובמידת הצורך מלווה מטעמנו.
• ליווי שוטף. הצוות עובד עם המערכת באופן שוטף ויכול להתייעץ איתנו גם לגבי תלמידים מסוימים.
• המשך עבודה באופן עצמאי. גם אחרי שהתהליך מסתיים, הצוות יכול להמשיך להשתמש בתרגילים, למדוד תלמידים בעת הצורך ולהיעזר בליווי שלנו.
• שני מפגשים עם ההורים. מפגשי זום שמאפשרים להורים להבין את התהליך ואת הכלים שהתלמידים לומדים.

המדידה קצרה ופשוטה: חיישן קטן שמונח על האצבע אוסף נתונים על תגובת הגוף, והמערכת מנתחת אותם לאורך זמן. כך אפשר לזהות את רמת הדריכות שבה התלמיד נמצא, את היכולת שלו להתאושש ולחזור לאיזון, ובהמשך גם לראות כיצד הגוף שלו מגיב לתרגילים שונים.

במערכת התלמידים מזוהים בקוד בלבד, והשמות נגישים לצוות בית הספר בלבד. נאספים נתוני המדידה בלבד, ללא מידע רפואי, הקלטות או צילומים, והם משמשים את התוכנית בלבד, ולא לציונים, למשמעת או למיון. המדידה נעשית לאחר אישור ההורים בכתב, ובהסכמת התלמיד.

ההזמנה נעשית דרך מאגר גפ״ן. אנחנו ספק מאושר של משרד החינוך, ולכן אין צורך בהליך רכש נפרד. ההחלטה על הכנסת התוכנית ועל אופן הטמעתה נעשית בידי בית הספר, והתהליך מתחיל בשלושה שלבים:

• שיחת היכרות. בירור הצורך של בית הספר והתאמת התוכנית לכיתות. לאחר השיחה נשלחת הצעה מסודרת להזנה בגפ״ן.
• מפגש הדגמה לצוות. הצוות מתנסה במדידה, מכיר את המערכת ומקבל מענה לשאלותיו.
• תוכנית מותאמת. בניית התהליך לפי הכיתות שנבחרו ולפי דרך המדידה שמתאימה לבית הספר.

המדידה מאפשרת להבחין בין שלושה מצבי ויסות מרכזיים:

• בדריכות. הגוף נמצא בכוננות. אצל תלמיד אחד זה יכול להיראות כאי-שקט או התפרצות, ואצל אחר כמאמץ מתמשך לשמור על תפקוד לאורך היום. מתאים להתחיל את הבוקר בתרגיל מרגיע.
• מווסת. הטווח שבו התלמיד פנוי יותר ללמידה, לקשר חברתי ולהתמודדות עם תסכול ושינוי. התוכנית מסייעת לתלמיד לחזור לטווח הזה.
• בהימנעות. הגוף מוריד פעילות במקום להגביר אותה. בכיתה זה יכול להיראות כשקט או כנוכחות בלי השתתפות, ולכן קל יותר להחמיץ אותו. מתאים להתחיל את הבוקר בתרגיל מעורר.

ההתנהגות של תלמיד בדריכות ושל תלמיד בהימנעות נראית הפוכה, אבל בשני המקרים ייתכן שהגוף מתקשה לווסת את העומס שהוא נמצא בו.

התוכנית בונה אצל תלמידים יכולת ויסות והתאוששות, ונשענת על עיקרון מוכר בחקר מערכת העצבים: כשהגוף נמצא בדריכות מתמשכת, קשה יותר להתרכז בשיעור, לקיים קשרים חברתיים ולהתמודד עם עומס ותסכול. דריכות כזו יכולה להתבטא גם בכאבי בטן או ראש, בחוסר שקט, בהימנעות או בקושי להשתתף, ולעיתים גם בתגובות של תוקפנות, אלימות או פגיעה חברתית.

התרגול מותאם לכל תלמיד, משום שתרגיל זהה יכול להוריד דריכות אצל תלמיד אחד ולהעלות אותה אצל אחר, וגם אצל אותו תלמיד ההשפעה משתנה מתקופה לתקופה. המערכת מנתחת את הקשר בין המצב שבו התלמיד התחיל, התרגיל שביצע ותגובת הגוף, ומתוך הניתוח נבנית לכל תלמיד תוכנית ויסות אישית שמתעדכנת עם כל מדידה.

בכיתה יש פחות תגובות שנולדות מתוך הצפה, יותר יכולת להישאר בתוך תסכול או קונפליקט, ויותר פניות ללמידה ולקשר עם אחרים. המחנכת נדרשת פחות לעצור את רצף השיעור. הצוות מקבל נתונים שתומכים בארבע החלטות שהוא מקבל ממילא:

• אותה כיתה, הרכב אחר. במקום לקבוע את הקבוצות מראש, אפשר להתאים בכל פעם את ההרכב לסוג הפעילות ולמה שהיא דורשת מהתלמידים.
• תשומת לב גם לתלמידים שאינם בולטים. הנתונים מראים למי כדאי לתת תשומת לב, גם כשהקושי אינו נראה מבחוץ.
• התרגול נבחר לפי מה שעובד בכיתה הזאת. הבחירה בתרגול נשענת על מה שכבר נלמד על הכיתה.
• בדיקה של השינוי בפועל. כך הצוות יכול לבדוק את ההשפעה של ההתערבות, ללמוד ממנה ולהחליט איך ממשיכים.

עם הצטברות המדידות נבנית בבית הספר תמונה רחבה, שמשמשת בסיס להבנת הכיתה ולקבלת החלטות.

כן. במחקר של חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, השיפור בקשב והירידה במתח נמצאו גם אצל תלמידים ללא אבחנה של קשיי קשב או קשיים רגשיים. התוכנית מיועדת לכל כיתה שרוצים שתהיה פנויה ללמידה ולקשר. בכיתה מתפקדת התהליך פשוט יותר והתוצאות נראות מהר יותר.

גם תלמיד מווסת נתרם מהתהליך. הוא נושא פעמים רבות חלק מהעומס של הכיתה: מושיבים אותו ליד תלמידים מתקשים, הוא סופג את הרעש שסביבו ומסיים את היום עייף, לעיתים בלי שהדבר מורגש. כשמצב הכיתה כולה משתפר, העומס הזה פוחת. תלמידים מווסתים מאמצים בדרך כלל את התרגילים ראשונים, ומשפרים את יכולת הוויסות שלהם במידה הרבה ביותר.

תלמיד שיוצא מהכיתה להירגע עשוי לחזור דרוך יותר, אם בזמן היציאה לא השתנה דבר בגוף שלו. אותה יציאה עצמה, כשהיא כוללת פעילות גופנית קצרה, מביאה לתוצאה הפוכה. ההשפעה תלויה במה שנעשה בזמן ההפסקה.